אחת התקלות הנפוצות והמתעתעות ביותר במערכות מיזוג אוויר היא דליפת גז. לקוחות רבים פונים לטכנאי מיזוג עם תלונה על כך שהמזגן לא מקרר ומניחים כי הפתרון הפשוט הוא "מילוי גז". אך חשוב להבין – חוסר בגז במזגן אינו מצב טבעי, אלא סימן לבעיה חמורה יותר: דליפה במערכת. מילוי גז ללא טיפול בדליפה עצמה הוא פתרון זמני בלבד, ואינו מתקן את שורש הבעיה.
איך פועלת מערכת הגז במזגן?
כדי להבין מדוע דליפת גז היא תקלה חמורה, חשוב להכיר כיצד פועלת מערכת הקירור במזגן. מערכת זו היא מערכת סגורה, כלומר – הגז שנמצא בה אינו "נגמר" או מתבזבז בשימוש שוטף, אלא זורם בלולאה סגורה. המדחס שואב את הגז, דוחס אותו ומעביר אותו דרך מעבה ומאייד, שם מתבצע תהליך חילוף חום שמקרר את האוויר בחדר.
הגז משתנה מצורתו מגז לנוזל וחזרה – אך הוא אינו יוצא מהמזגן. לכן, אם חסר גז – הסיבה היחידה לכך היא דליפה שדרכה ברח החומר.
שלבי איתור דליפת גז במזגן
1. בדיקה ויזואלית
השלב הראשון באיתור דליפה הוא ביצוע בדיקה ויזואלית של כל רכיבי המערכת – הצנרת, היחידה הפנימית, החיבורים, המאייד והמעבה. מאחר שגז הקירור זורם במערכת בליווי שמן קירור (לסיכה של המדחס), במקרים רבים דליפת גז תותיר אחריה סימני שמן על הרכיבים.
אם מאתרים כתם שומני, לרוב מדובר במיקום הדליפה. אך לעיתים הדליפה קטנה או ממוקמת באזורים חבויים – ואז יש צורך באמצעים מתקדמים יותר.
2. בדיקת לחץ עם חנקן
כאשר לא נמצאה הדליפה בעין, מבצעים בדיקה מקצועית באמצעות מילוי המערכת בחנקן בלחץ גבוה – לעיתים עד 600 PSI – בצירוף כמות קטנה של גז מזגנים. לאחר מכן משתמשים בגלאי דליפות ייעודי אשר מזהה את נוכחות גז הקירור ומצביע על מיקום הדליפה.
הסיבה לשימוש בחנקן במקום בגז קירור בלבד היא כלכלית וטכנית גם יחד:
חנקן הוא גז זול, לעומת גזי הקירור היקרים.
לחץ גבוה מסייע לאתר גם דליפות קטנות מאוד.
חנקן אינו משנה את לחץ העבודה שלו עם שינויי טמפרטורה, תכונה חשובה מאוד שנפרט עליה בהמשך.
3. איתור בעזרת סבון או חומר מקציף
בשלב זה ניתן גם להשתמש בחומרים מקציפים (מים וסבון, תרסיס קצף ייעודי וכו') אותם מתיזים על נקודות חיבור או אזורים חשודים. כאשר יש דליפה, נוצרות בועות המצביעות על מקור הבעיה.
4. איתור דליפות במערכות גדולות (VRF)
במערכות VRF, שכוללות לעיתים עשרות יחידות ומאות מטרים של צנרת, איתור דליפה הוא אתגר של ממש. מדובר בתהליך שיכול לארוך שעות רבות ואף ימים. הדרך להתמודד היא פירוק המערכת למעגלים נפרדים, מילוי כל אחד מהם בחנקן, ובדיקת לחץ לאורך זמן.
כאן נכנסת לתמונה חשיבותו של החנקן: מאחר שהוא אינו משנה את נפחו ביחס לטמפרטורה, אפשר למדוד את לחץ הגז במעגל לאחר 24–48 שעות ולזהות באיזה מהם הייתה ירידת לחץ – עדות לדליפה.
תיקון הדליפה והחזרת המזגן לעבודה
לאחר איתור מיקום הדליפה יש לבצע תיקון מקצועי – הלחמה של צינור, החלפת רכיב תקול, או חיזוק חיבור רופף. לאחר התיקון יש לבצע כמה שלבים חיוניים:
1. ביצוע ואקום
לפני שממלאים גז חדש, יש לרוקן את המערכת מאוויר, לחות וחנקן. פעולה זו מתבצעת על ידי משאבת ואקום מקצועית, ומשכה נע בין 15 דקות לשעה, תלוי בגודל המערכת, צריך להשתמש במד וואקום ולהגיע לרמת וואקום של 500 מיקרון.
2. מילוי גז לפי משקל
לאחר הוואקום, ממלאים את המערכת בכמות מדויקת של גז קירור, בהתאם להוראות היצרן. במערכות גדולות צריך לחשב את אורכי הצרת ולהוסיף גז בהתאם.
3. בדיקה נוספת
במזגנים גדולים או מערכות VRF, מומלץ לבצע בדיקת לחץ נוספת – למלא את המערכת שוב ב-600 PSI חנקן ולהשאיר אותה כך לפחות 48 שעות כדי לוודא שהלחץ לא יורד ושאין דליפות נוספות.
למה לא פשוט "למלא גז"?
טכנאים חובבנים או לקוחות לחוצים לעיתים מבקשים רק "למלא גז", מתוך הנחה שזה פתרון מהיר. בפועל, מילוי גז ללא איתור ותיקון של הדליפה הוא כמו למלא מים בדלי עם חור – תוך זמן קצר הגז שוב יברח, והמזגן שוב יפסיק לקרר.
בנוסף, הפעלת מדחס עם חוסר גז עלולה לגרום לנזק חמור לרכיבים הפנימיים, ובמיוחד למדחס – הרכיב היקר ביותר במזגן. לכן, יש לטפל בדליפות ברצינות, גם אם הן קטנות.